עד לפני כמה חודשים היו לי חיים נורמאליים (כמה שאפשר לקרוא לזה נורמאלי), הייתי נשואה לא באושר, סיימתי תוארראשון בפסיכולוגיה (כמה אבסורד) הייתה לי , עבודה מסודרת, חיי חברה.
ואז טסנו לטיול בחו״ל כשחזרנו נפרדנו, אני
עברתי לתל אביב, התגלגלתי בין עבודות זמניות לבחורים זמניים, האלכוהול שטף את גופי הקהה רגשותיי
כעבור חודש, הרגשתי שהנה הכל מסתדר, סוף סוף מצאתי עבודה, אפילו הכרתי בחור מקסים...
ובדיוק כשחשבתי שהנה הכל מסתדר הגיעה מאניה, תחילה לא בבירור אבל פתאום התחלתי לחשוד בכולם, שום דבר לא נראה לי בטוח, חשבתי שכולם קשורים לכולם וחלקם סוכנים חשאיים, חשדתי שהבחור שהכרתי הוא סוכן מוסד שמנסה להכניס אותי להיריון, שלשותף שלי יש כוונות אליי ואפילו לא הייתי בטוחה שהפסיכולוג שלי הוא באמת פסיכולוג לחברה מודאגת פשוט לא הייתה לי סבלנות ותקפתי אותה, חשבתי שגם היא קשורה אליהם ושכולם מנסים להחזיר אותי לאקס, חשבתי שכולם יודעים עליי הכל, איפה אני נמצאת, מה אני עושה.. ברחתי לים שם עבדתי ואפילו המלצרית שעבדה איתי נראתה לי קשורה אליהם. גם קיבלתי מיילים מוזרים ממעסיק אחד בבית קפה שטען שלא אמרתי לו שלום.
כל כך נבהלתי שמחקתי את המייל ואת הפייסבוק והחלטתי לעבור דירה..
מצאתי דירה קרובה שלבעל הדירה קראו אלי כמו לשותף וחשדתי שזה אותו בן אדם כי השותפים בדירה אמרו שאלי בחו״ל ובכל מקרה הרגשתי כמו בסרט, שיש לי תפקיד בסרט שאני צריכה למלא אז דיברתי עם בעלת הדירה והיא ראתה שאני לא סגורה על עצמי ולא התאים לה ואני חשבתי שזה רק דרך לגרום לי לשכנע אותה כן לקבל אותי לדירה אז התקשרתי שוב.
זה היה נראה לי כאילו אנשים מעבירים לי מסרים ושאם אני אגיד את הדברים הנכונים או אעשה את הדברים הנכונים אז אני אתקבל למשל לדירה ואולי היה זה משחק שנועד להראות לי שתל אביב לא מדהימה כמו שחשבתי ואני צריכה לחזור לפריפריה.
אבא שלי הגיע, לקח אותי אליו הביתה אחרי שקיללתי וצרחתי על השותף.. אבל זה לא נגמר התחלתי לחשוב שחבר של האקס, יובל, מחזר אחריי אבל לא בצורה ישירה, הוא שלח לי רמזים (כביכול) על איפה ניפגש דרך השכנות דרך קלף שמצאתי בפארק, דרך האינטרנט, מצאתי כל מיני דברים שמדברים עליי ועליו, חיכיתי לו חשבתי שהוא מכיר אותי הכי טוב ויגיע ביום רביעי בארבע, כי ארבע זה המספר האהוב עלי, או שיחכה לי מחוץ לדלת בחצות, שיחכה לי. במיטה, שיגיע אליי, אפילו הכנתי שולחן עם כוסות יין. שלחתי לו המון הודעות הוא רשם לי שאני אפסיק אבל הייתי בטוחה שזה חלק מהמשחק. בסוף התייאשתי חשבתי שאני כמו יונה וולך והוא יבוא להציל אותי באשפוז, אבא שלי לקח אותי לפסיכיאטרית שגם ממנה חתכתי וטיילתי בקניון, חשבתי שהכל נועד בשבילי שהוא ארגן את זה, שהוא בעצם הבן של ביל גייטס שמסתתר בהסוואה.
חזרנו הביתה, יצאתי החוצה עם כלבה שמצאתי ליד הדלת שחשבתי שיובל השאיר לי ופשוט נשכבתי על הדשא.
ואז הם הגיעו, חשבתי שזה עדיין חלק מהמשחק אז לא התנגדתי ועליתי לאמבולנס, הייתי בטוחה שהוא יחכה לי שם, הגענו לפסיכיאטרי והיה כתוב על הנפש בראי האמנות עדיין חיכיתי לו כבר הייתי עייפה ועצבנית מכל רעש שהיה שם, כמובן שהוא לא הגיע.
הכניסו אותי למחלקה סגורה, הביאו לי כדורים והייתי בטוחה שזה סוכריות ואני מחכה ומחכה שהוא יגיע והוא לא בא.
אז קלטתי שהוא לא בא וכבר לא היו לי כוחות והתחלתי לצרוח שאני רעבה ורוצה לעשן, קשרו אותי ונתנו לי זריקה, נרגעתי.
יובל לא בא.
לקח לי שבוע וחצי להבין שהוא גם לא יבוא ושזה התקף מאני פסיכוטי, אמרתי שאין סיכוי כי יש לי מודעות זה מה שהפסיכיאטרית שלי אמרה, הייתה לי הפרעה דיסטימית שנים ולקחתי כדור כמו פרוזק...
כעבור שלושה שבועות, הרבה כדורים שהקהו לי את המחשבות, הרבה ימים ריקים, והמון כאב שזאת הייתה רק הזיה, שיחררו אותי לחופשות, הייתי במעקב עוד חודש ולבסוף שיחררו אותי לגמרי.
האבחון היה מאניה דיפרסיה, התקף מאני פסיכוטי, נשארתי רק עם ליתיום וחור ענק בלב.
איך בכלל חוזרים לחיים אחרי דבר כזה???
בשנים האחרונות הרגשתי מוצלחת, יפה, חכמה, בזוגיות ואפילו התחתנתי ופתאום אני מוצאת את עצמי 5 קילו יותר, נפולה, לא מוצאת עבודה, כבויה, ולא מרוכזת בכלום חוץ מהבעיות שלי והכי גרוע נפגעת נפש בקרוב גם מוכרת בביטוח לאומי עם אחוזי נכות.
אשמח לראות עוד שיתופים, אנשים שחוו דברים דומים.
